המרחב הציבורי הוא נכס לכל דבר, אלא שהוא שייך לכלל ואף אחד לא יכול לנכס אותו לעצמו.
לכן הטיפול בנכס הזה רגיש מאד, שכן צרכי הכלל אינם מובנים מאליהם.
יש שיטענו שהבטחת מקום חניה לכלי רכב בעיר היא אינטרס ציבורי חשוב כחלק מאיכות החיים שעל המרחב לספק למשתמשי. מנגד יש שיטענו שבעידן שבו התחבורה בעיר הפכה לאחד המזהמים המשמעותיים ביותר, ואף לאחד הגורמים העיקריים להתפרקות המרקם העירוני- האינטרס הוא הפוך.
לשמחתי עיריית תל אביב מציבה בשנים האחרונות את הולך הרגל הרבה מעל לרכב הפרטי, מתוך מטרה לבנות מחדש מרחב ציבורי זמין ונגיש עבור תושבי העיר ומבקריה ובמקביל- להבטיח הפחתת פילטת גזי חממה כחלק מיעדי התכנית להתמודדות עם משבר האקלים.
בתוך כך המגפה שפקדה אותנו בשנה האחרונה הביאה למצב בו בעלי עסקי המזון בעיר מתקשים לנהל שגרת אירוח מחוץ לבתי העסק, זאת בשל הסגרים המתמשכים והאיסור על הצבת שולחנות וכיסאות.
על רקע זאת יזם משרדנו בנית "פארקלט" (parklet) - שמשמעו עיצוב מקום שהיה על חשבון חניה, באחד הרחובות ההומים בעיר, בלבו של שוק לוינסקי. בשיתוף עם אדריכל העיר והאגף לשיפור פני העיר, ובתמיכת אגף התנועה, מינהל קהילה והנהלת העירייה- פינינו 5 מקומות חניה ובמקומם הצבנו, באמצעים פשוטים וזולים- ספסלים, עצים וריהוט, אפילו חנייה לאופניים. כך איפשרנו מחדש מקום שהייה לקהל הרחב, ממש כמו בימים הטובים שלפני הקורונה.
התוצאה היא "placemaking" במיטבו- עיצוב התנאים למימוש הפוטנציאל הגלום במקום מבחינה ציבורית.
יש לאן לצאת, יש מקום לשבת (או לעמוד), אפשר להתגודד
(במרחקים בטוחים כמובן), ומעל לכל-
לא מדובר באורחים של בית קפה או מסעדה בודדים, אלא של הקהל הרחב שמזדמנן למקום, ללא מגבלות וללא נהלים פרטיים.